המשמרת שלי כמעט הגיעה לסיומה והשעה הייתה כבר רבע לשתיים אחר חצות. הדס פיהקה והתמתחה, מותחת את ידיה למעלה. הבטתי בחזה שלה שנמתח מול עיני אשר את מראהו החשוף ראיתי דרך חלונה ובחולצה השחורה שלבשה אל מול עיני המשתאות.

כאשר הבטתי בה מתמתחת, היא הביטה בי בוחן אותה וחיוך מבוייש על על שפתיה.

"נראה לי שאלך לישון, אני כבר גמורה" אמרה הדס.

"האמת שאני עדיין לא יודע מתי המשמרת הבאה שלי" אמרתי כמנסה להזכיר את הסיכום שלנו.

"אין בעיה, קח את המספר שלי, תסמס לי כשתדע" ענתה.

הקשתי על המקשים לשמע קולה הנעים של הדס האומרת לי את מספר הנייד שלה.

"אל תשכח" אמרה לי הדס בקריצה בדיוק כשהסתובבה לרדת מהמגדל.

נפרדנו, הרגשתי סיפוק רב על המשמרת האיכותית שהעברתי במחיצתה.

מיד הקלדתי בווטוסאפ הודעה "הדס, היה לי העונג לשהות במחיצתך, מיכה".

שלחתי לה את ההודעה כשמבטי מלווה את צעידתה אל הקרוואן שלה שמעתי יחד איתה את צליל הודעת השריקה שהנייד שלה בישר לה על הודעה נכנסת. היא המשיכה לצעוד לעבר ביתה הפעם בקצב איטי יותר, מקלידה. בדיוק כשהנייד שלי השמיע את רעש כניסת ההודעה היא סובבה את ראשה והביטה אל עבר המגדל בו אני ניצב. הבטתי בה, מחייך לעצמי בסיפוק, מרגיש את העיקצוצים בבטן מהקשר החדש שהתפתח לו.

כאשר סיימתי לקרוא את הודעתה היא כבר לא הייתה שם וראיתי את אור החלון נדלק מחדש.

הבטתי שוב אל הנייד, קורא שוב את ההודעה שכתבה לי, בדיוק כמו נערות ליווי.

"גם לי! אני ממש מחכה לפעם הבאה, לילה טוב חמוד".

ביום שלמחרת שלחתי לה מיד הודעה כשוידאתי מתי המשמרת שלי "היי הדס, אותו מקום ואותה השעה"

דאגתי לשנות את שיבוץ המשמרות, כך שאקבל תמיד את שעות הלילה ולא שעות מוקדמות יותר בהן מסתובבים עוד אנשים ביישוב וכמובן שלא בשעות שהדס משכיבה ומטפלת בילדיה.

"אתה רוצה לשמור במשמרת של 22:00-2:00 , שוב?" שאל אותי יוסי.

"סבבה, דווקא המשמרת הקודמת היא הכי טובה אתה בטוח? ואתה לא רוצה בכלל לצאת בג'יפ? זה לא בודד לך שם?" הוא המשיך לשאול.

"זאת משמרת שאני אוהב, לא בודד לי, תודה" עניתי בקצרה, מביט כיצד אני מצליח לשבץ כמעט בקביעות את מגדל השמירה בשעות שרציתי ובחלק מהלילות בין 2:00 ל 6:00.